למה מחממי האוויר בחדרי אמבטיה נהרסים בסופו של דבר (ואיך תיקנו את זה)
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירי אלקטרוניקה. יש שם אדים רבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, ושינויים חדים בטמפרטורה כשעוברים ממקלחת חמה לחדר קר.
רוב מחממי האינפרא-אדום לא נוצרו כדי לעמוד בתנאים האלה. הלחות חודרת לתוך המכשיר, גורמת לקצרים בחוטים, או פוגעת ברכיבי החימום. לפני שאתם מבינים את זה, המכשיר כבר לא עובד. נמאס לנו לראות את זה קורה, לכן שיפרנו את המוצרים שלנו כך שי�וכלו לעמוד בתנאי הלחות הקיצוניים.
מניעת חדירת מים
לא פשוט רק לכסות את המכשיר במכסה. השתמשנו בחומרי סגירה ייעודיים כדי שהמכשיר יהיה עמיד לטיפות מים. המטרה הייתה פשוטה: להפריד את החוטים החשמליים אחד מהשני. אם המים לא יכולים לחדור בין החוטים, לא יהיה קצר חשמלי. זהו.
העדשה
אתם יודעים איך המראה שלכם מתערפל? אותו דבר קורה גם לגוף הפלט של מחממי האינפרא-אדום. אם מים נאספים על פני השטח החם, נוצרים “אזורים קרים”. זה יוצר לחץ רב על הצינור הקוורץ, ובסופו של דבר הוא נשבר.
כדי למנוע זאת, השתמשנו בזכוכית מעובדת ובחומרי ציפוי מיוחדים. זה שומר על השטח נקי, החום מתפשט באופן אחיד, והזכוכית נשארת שלמה.
האיזון הנכון
החלק הקשה הוא למצוא את האיזון הנכון. אם סוגרים את המכשיר חזק מדי, נוצרת “תנור” בתוך המכשיר. החוטים החשמליים והשבבים החשמליים מתחממים יותר מדי, וזה גרוע לא פחות מאשר להרטיב אותם.
השקענו הרבה זמן במציאת האיזון הנכון. עיצבנו מסלולי אוורור ייעודיים שמאפשרים לחום לצאת, אך בו זמנית מונעים את חדירת המים. זו משימה מאתגרת, אך זה עובד.
התוצאה בפועל
כשמתקינים את המכשירים האלה בחדרי אמבטיה עם לחות גבוהה, ההבדל ברור. אין צורך לדאוג שהחיבורים הפנימיים יתקלקלו, או – עוד יותר טוב – שמקור החשמל יפסיק לעבוד בכל פעם שמישהו מתקלח.
המכשיר פשוט עובד. והוא ממשיך לעבוד.